הספד
יש משהו טראגי בהספד. הטראגיות היא לא רק חלק ממעמד הפרידה, הכואב והעצוב מאיש או אישה יקרים לנו אשר לזכרם נאמרים הדברים, אלא מכך, שלעיתים קרובות, המילים הטובות שנאמרות – נאמרות לראשונה. אחת החרטות הגדולות שיש לאנשים בסוף החיים, היא שלא אמרו לאנשים קרובים להם את אשר על ליבם. לא ביטאו בקול רם את המחמאות, את ההערכה, לא דיברו את אהבתם ואת תודתם. יתכן שלא הורגלו בכך, יתכן שלא קיבלו זאת בעצמם, יתכן שחשו בושה לדבר בלב גלוי ופתוח.

ניתן להתאמן על אמירת הספד הרבה לפני שהמוות מגיע. לבטא את אשר על ליבנו, ובעיקר את הטוב שאנו רואים באדם האחר בכל ברכת יומולדת, למשל. האמיצים שביניכם אולי אף יבחרו לכתוב הספד לאיש או אישה הקרובים אליהם – עוד בחייהם. זאת דרך מצויינת להיפגש עם פחד המוות שלכם ושלהם ואף לצחוק עליו קצת. מנסיוני, כתיבת ההספד מוציאה מאיתנו את הטוב ביותר וגורמת להתרגשות רבה לצד המקבל (כמובן אם הכנו אותו/ה מראש) לא כדאי לתת הספד בחיים, ללא הכנה מוקדמת.
חיים נחמן ביאליק הוא אחד הסופדים המוכרים ביותר (לעצמו כמובן)
אחרי מותי ספדו ככה לי | היה איש – וראו: איננו עוד; | קודם זמנו מת האיש הזה | ושירת חייו באמצע נפסקה. | וצר! עוד מזמור אחד היה לו | והנה אבד המזמור לעד | אבד לעד!

אני מזמינה אתכם לא להמתין, שהמזמור שלכם לא יאבד. תוכלו להספיד את עצמכם או את אהובכם בכל דרך שתמצאו לנכון.
ולהשראה, מצרפת את ההספד שקיבלתי מבוגרות הקורס "ללמוד לחיות – ללמוד למות" ונכתב בכשרון רב ע"י חן רבאון שרי בינואר 2022.

הילה אהובה
כולנו המומים וכואבים את לכתך אישה יקרה יקרה.
אי אפשר באמת להתכונן לרגע הזה, גם כשמתאמנים. דרכינו הצטלבו בעולם הסקרנות וקריאת התיגר על פחד המוות. לימדת אותנו להתיידד עם החבר המורכב הזה שחי עימנו כל הזמן, לפעמים לופת לפעמים מרפה. דיברנו עליו, התבוננו עליו, קראנו עליו שירים וצפינו בסרטים ובעיקר נתנו לו מקום, מקום וכבוד. נתנו לו להאיר את חיינו באור יקרות חדש, להפריד עיקר מתפל, חשוב מדחוף, עדין מגס, מדויק ממעורבב.
ואת, נסיכה בממלכתו, למדת לאורך השנים לתת לו יד אחת ואת היד השנייה לכל אותם אנשים שליווית ואפשרת בעזרתך ודרכך לפגוש בו בלי לפחד.
חיית את ימייך תוך עשייה אינטנסיבית מגוונת ועשירה לצד שהיות ועצירות של מנוחה והנאה מהשקט והשלווה. חיית. חיית ממש. בהקשבה לטבע, לזולת, לעצמך במלוא מובן המילה.
אספת רגעים של נצח, רגעים קסומים של יופי, שמחה והומור. אספת וצררת, אספת וצררת בצרור החיים.
אנו נפרדים היום מדמותך וגופך. אך ממש לא נפרדים מרוחך שתמשיך ללוות אותנו עד שנשוב להיפגש אי שם בשדות הזהב של הנצח הטוב.
לכי ברוכה ואהובה, מלווה בכל כך הרבה אנשים שנגעת בחייהם ובמותם. מאחלים לנשמתך חיי נצח בעולם הבא. ניפגש כשיגיע הרגע הכי נכון.